פריז בעיניים שלי

אי שם בתחילת שנות התשעים החלטתי שאני חייב להגיע לביקור בפריז. הייתי בחור צעיר בן 22 שהיה טבח מתחיל,  חסכתי סכום כסף בעבודה קשה והחלטתי שאני נוסע לחודשיים לפריז. לא היה לי שום מושג לאן אני מגיע אבל תחושת הבטן שלי אמרה לי שזה 'המקום' לספוג קולינריה . הנחיתה בעיר הזאת הייתה עבורי הלם תרבות אחד גדול - פתאום ללכת בעיר כל כך גדולה שהיא סוג של מוזיאון אחד עצום . התחושה הזאת היא תחושה ששינתה את מי שאני לעד -  יעברו 25 שנה כדי שאבין מה העיר הזאת עשתה לי כאומן.

אני זוכר את הכניסה הראשונה שלי לבית הקפה השכונתי בבוקר . סלסילה מפוצצת בקרואסונים מושלמים ! האווירה של הלקוחות הקבועים.  אנרגיה של אירופה הישנה . אנרגיה שמכבדת מסורת ארוכת שנים שאיכות ושאיפה ומצוינות הם הקווים המנחים שלה. השוטטות ברחובות העיר , בשווקים ובחנויות המזון  השאירו אצלי חותם עצום. מבלי שידעתי מצאתי את עצמי חולם לייבא את האווירה הזאת חזרה לארץ. עברו שנתיים וחזרתי שוב לפריז הפעם ממקום אחר . ממקום של טבח שעוצר בה בדרך להשתלמות בדרום צרפת. ההשתלמות הזאת הייתה נקודת מפנה שבה הבנתי שאני צריך ללמוד בישול בצורה מסודרת. כעבור שנה חזרתי שוב לפריז והפעם לבחון לעומק הרשמה ללימודי בישול בקורדון בלו.

הביקור בבית הספר ברובע ה15 של העיר הבהיר לי בצורה מפורשת שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. ב5 לינואר 1998 הגעתי לפריז והתחלתי עוד פרק מרתק שישנה את חיי לנצח. שבוע לאחר מכן התחלתי ללמוד בישול בקורדון בלו. במשך שנה וחצי כל עולמי היה קולינריה וכל מה שסובב אותה בעיר הזאת שנקראת פריז. שווקים ,חומרי גלם, חנויות ציוד, מאפיות ,קונדיטוריות, אומני שוקולד ,קצבים  , והרשימה עוד ארוכה..... פריז היא מרכז קולינרי שאין שני לו בעולם!!

אחרי כמעט שנתיים שבהם חייתי ונשמתי קולינריה מידי יום חזרתי לארץ . במשך שנה שלמה מיום חזרתי כולי הייתי מרוכז בלנסות לייצר את הפריז שלי בתל אביב. מסעדת דה לוקה הייתה התוצאה האישית של המסע הזה. הבראסרי הראשון בישראל שצמוד אליו הייתה מסעדה. ב2002 חזרתי שוב לפריז הסיבה הפעם הייתה תערוכת האפייה הצרפתית שמתקיימת אחת ל-3 שנים. הנחיתה בעיר הייתה עבורי כמו לחזור הביתה. לחזור לבית שאני כל כך אוהב ומכיר. החזרה לארץ אחרי אותו ביקור הייתה קשה לי . הרגשתי שאני שייך יותר לשם מאשר לכאן.

במהלך 12 שנה לא הגעתי לפריז . פשוט לא יצא לי. ביקרתי בעשרות מדינות , בישלתי ואפיתי בכול מיני מקומות והייתי מעורב בפרויקטים שונים.  כתבתי ספרים ,צמחתי וגדלתי ובעיקר לא חשבתי על פריז . חייתי בתחושת הדחקה שנבעה מהעובדה שהעיר הזאת יקרה מאוד לליבי ועדיף להתנתק ממנה בכדי לא להיפגע. לפני כמה שבועות קבוצת ג'נרל בלו הקבוצה שאני חלק ממנה נכנסה למגעים להיות הנציגה הרשמית של המותג היוקרתי בעולם בתחום ציוד למטבח הביתי la cornue   . המותג הוקם בשנת 1908 וקיום מנוהל על ידי הנכד של האיש שהקים את המותג . חברת  la cornue  מזוהה כחברה קולינרית ולא חברת ציוד סטנדרטית. הציוד שהחברה מייצרת הוא ציוד שבקלות יכול להיות ציוד שמסעדות מישלין יבשלו איתו.  ובכול העולם השפים המובלים מתקינים את הציוד בבתים הפרטים שלהם.

עבורי זאת הייתה סיבה מצוינת לחזור לפריז אחרי 12 שנה שלא ביקרתי בעיר. אין לי מספיק מילים לתאר את מה שהרגשתי מהשהייה בעיר . פתאום הרגשתי כמה אני מעריך את מה שקיבלתי מהעיר הזאת. הבנתי המון דברים על עצמי . הבנתי מאיפה יש בי את הכבוד העצום הזה למסורת . כמה דברים צריכים להיות מדויקים . נזכרתי פתאום שוב במה שמישל קליש המורה שלי בקורדון בלו ניסה להסביר לי אי שם ב- 1998 . "תתרכז בבישול מקומי ,תרים את העיניים ותסתכל מהם המוצרים הטובים ביותר שנמצאים סביבך ואיתם תבשל " .

הבנתי כמה תפיסת העולם המקומית שאני כול כך להוט לקדם משקפת את האקדמיה של בולטהאופ. פריז מרגשת ומקסימה . מכול מקום העיר הזאת מייצרת השראה ופותחת את הראש לרעיונות חדשים ויצרתיים. הביקור הזה יצר בי געגוע לאוכל צרפתי כפרי שאני כול כך אוהב . בטיסה חזרה לארץ היה לי ברור שאני הולך ליצור סדנת בישול חדשה המבוססת על הזיכרונות שלי מצרפת ועל חומרי הגלם המקומיים שלנו פה בארץ.